” כל אדם חייב להתייחס אל עצמו, ברמה כלשהי, כאל נקודת הייחוס לנורמליות; חייב להניח שהתודעה שלו-עצמו אינה, ולא יכולה להיות, אטומה לגמרי להבנתו. אולי זה מה שאנחנו מתכוונים אליו כשאנחנו מדברים על שפיות: שלא משנה מה המוזרויות הפרטיות שלנו, שאנו מודעים בהחלט לקיומן – אנחנו לא הרשעים בסיפורים שלנו. למעשה, ההיפך הוא הנכון: אנחנו ממלאים אך ורק את תפקיד הגיבור, ובתוך בליל הסיפורים של אנשים אחרים, עד כמה שהסיפורים האלה נוגעים לנו בכלל, אנחנו אף פעם לא פחות מהירואיים. “
אני תוהה כמה הציטוט הזה נכון לגבי רוב האנשים.
נהדר כפי שיהיה, ואני מסכים עם העניין שהתודעה של אדם אינה אטומה להבנתו, דווקא בגלל זה, רובנו לא מרגישים כגיבורים ההרואים בסיפור של עצמנו.
“החיים הם מה שקורה כשאתה עושה תוכניות אחרות…” זה ציטוט מייצג הרבה יותר לתפיסת אדם את חייו.
ואולי לא הבנתי את כוונת המשורר?
אני די בטוחה שהבנת נכון לגמרי. וזה בסדר לחשוב אחרת ממנו (אנחנו נתווכח על זה כשנתראה).