שלושה שירים על שבלולים

איסה

איסה, שעל אודותיו קראתי לא מכבר,
כי אף-על-פי שסבל מחסור ועוני
זכה לאריכות ימים,
אומר באחד משיריו
שאינם בני תרגום:
“טפס, שבלול,
על הר פוג’י
אבל לאט”. לאט.

אל לכם בחופזה המילים והלב.

טיפסת גבוה

טיפסת גבוה, שבלול קטן שלי,
עד הגבוה בעלי הסמבוק השחור!

אבל זכור, כבר סוף ספטמבר.

(מזרח ברלין, ספטמבר 1979)

בגניבה

בגניבה, באורח דיסקרטי
אני מרים מהשביל את אחי הבכור,
החילזון,
בל ידרוך עליו איש.

מבוגר ממני לבטח מיליוני שנים.
אח לאי הביטחון של הקיום.
שנינו כאחד איננו יודעים,
לשם מה נוצרנו.
שנינו כאחד רושמים שאלות אילמות,
כל אחד בכתב האינטימי ביותר שלו:

בזיעה של פחד, בזרע, בריר.

רישרד קריניצקי, “נקודה מגנטית”. מפולנית: דוד וינפלד