” העניים העובדים, כפי שנהוג לכנותם, הם למעשה הפילנתרופים העיקריים בחברה שלנו. הם מזניחים את ילדיהם שלהם כדי לדאוג לילדיהם של אחרים; הם גרים בבתים לא ראויים למגורים כדי שבתיהם של אחרים יהיו מבהיקים ומושלמים; הם סובלים מחסור כדי שהאינפלציה תישאר נמוכה ומחירי המניות יעלו. להיות חברה במעמד העניים העובדים משמעו להיות תורמת אנונימית, מיטיבה אלמונית, עבור כל היתר. כפי שאמרה גייל, אחת מחברותיי לעבודה במסעדה, “את נותנת ונותנת ונותנת”. “
(ברברה ארנרייך, “כלכלה בגרוש”. תרגום: אסף שור)