ואמרת לי אבל זה לא אומר שלא התגעגעתי אלייך. את זו שסיימת את הקשר בינינו. אני לא יכול להאשים אותך, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר. הוא חיבק אותי ונישק אותי ונגע בי וזה היה לי נעים, אבל לא היה לי שום רצון לשכב איתו. הוא לחש תעשי איתי סקס, ואני סירבתי. הוא אמר שהוא מתגעגע לגוף שלי ולשדיים שלי ולסקס איתי כי זה היה הכי נפלא, והיה לי נעים לשמוע את זה בגלל האגו הטפשי שלי, האגו שהרגיש כישלון חרוץ וצורב על זה שכל מה שלא הצליח בינינו קורה עכשיו איתה. ועמדו לי דמעות בעיניים וגוש חונק בגרון בגלל תחושת הכישלון הזאת, למרות שאני יודעת היטב שאני לא רציתי בזה, שזה היה חונק אותי, שזה לא התאים לי, שכשהלכתי הרגשתי שנחלצתי מגורל אכזר ונשמתי לרווחה. ואני לא אשכב איתו יותר גם בגלל שיש לו מישהי אחרת וגם ובעיקר בגלל שאני כבר חתמתי וסגרתי את זה והלכתי משם, ואם אני רוצה סקס ואהבה אני רוצה אותם ממישהו אחר. גם אחרי שמונה או תשעה חודשים בלי סקס חוץ מסקס אוטו-ארוטי אין שום כוח בעולם שיביא אותי לפתוח שוב את מערכת היחסים הזאת ולשכב איתו. אבל אני חייבת להגיד את האמת שהיה רגע שבו הצתת סיגריה והתבוננתי בך מהצד והתנועה הזאת היתה כמו חץ שמפלח אותי לשניים כמו הזין שלך פעם מפני שככה בדיוק התאהבתי בך לפני כך-וכך שנים, איש המרלבורו, בוקרים הם החולשה שלי. זה והחולשה למבט שלך שהיה מאוהב והעריץ את הגוף שלי וזה תמיד חירמן אותי. אז כשחזרתי ממך הביתה אחרי שלא שכבתי איתך התפשטתי מול המראה רק כדי לראות את הגוף שלי שוב. הגוף שלא ראיתי למעשה כל החורף הארוך כי היה כל כך קר להתפשט, והתבוננתי בגוף דרך העיניים שלך וחיבבתי אותו כמו שאני מחבבת אותו תמיד. האובדן של האהבה ושל ההערצה הוא אובדן מכאיב, אבל ככל שעובר עוד זמן מאז שעזבתי אני בסדר עם זה.