זה רק מתבקש שאחרי כל השואות הארמניות והטרגדיות האיראניות של החודש שעבר, חזרתי לקרוא החודש ספרות אמריקאית. ספרות אמריקאית גברית, קשוחה, מחוספסת, בדמותם של “הם יורים גם בסוסים” של הוראס מקוי (אהבתי בעיקר את הנובלה השנייה, הפחות ידועה, “הייתי צריך להישאר בבית”) ושל “הדוור תמיד מצלצל פעמיים” של ג’יימס מ. קיין – ראיתי את הסרט לפני כל כך הרבה שנים, שזכרתי את העלילה בקווים כלליים בלבד. יחד עם זאת, אפשר לסמוך עליי שאני זוכרת בבירור את סצינת המין האוראלית בסרט – סקס אני זוכרת לנצח; קראתי את פול אוסטר המוקדם של “ארמון הירח”, שאיכשהו במרוצת כל השנים הללו וכל הספרים שלו לא הגעתי אליו. אבל אוסטר הוא אוסטר, וכבר כאן, ב-1989, הוא מספר את אותו סיפור/סיפורים שהוא יחזור ויספר בווריאציה כזו או אחרת לאורך כל הקריירה שלו; אחר כך קראתי את ריימונד צ’נדלר ב“היי שלום, יפתי” (Farewell, My Lovely), עם פרוזה יבשה כמו השפל הכלכלי ועם משפטים שכל אחד מהם הוא מכת אגרוף מכוונת היטב. למשל:
הוא התמזג ברקע בערך כמו עכביש טרנטולה על פרוסה של עוגה לבנה
שאלתי את עצמי במה השתמשתי עד היום במקום שכל
היתה לה מערכת שלמה של חמוקיים ששום בעל מקצוע לא יכול היה לשפר
הדלקתי סיגריה. היה לה טעם של ממחטה של שרברב
(משה רון תרגם את זה ביובש ובקשיחות המתבקשים. משה רון הוא גם מי שהכיר לעברית את אוסטר ואת קארבר ואחרים)

זה לא ספר למי שמנסה להיגמל מאלכוהול (או סיגריות). פיליפ מארלו נברא בצלמו ובדמותו של השתיין שכתב אותו, והשתיין הזה כותב נפלא את לוס אנג’לס של תחילת שנות ה-40, על הזוהר האפלולי ואווירת הקינק-נואר שלה.

(ועוד במאמר מוסגר, עדי אלקין ויוסי גורביץ יצרו נובלה גרפית בהמשכים בשם “איך נפלו גיבורים”, על בלש פרטי בשם בועז כרמל ועלילה שמתרחשת בירושלים של 1967. העלילה הבלשית והאווירה הפילם-נוארית שואבים את השראתם מכל אותם ספרי hard-boiled על בלשים מרופטים וציניים שצ’נדלר, קיין והאמט הם המייצגים הבולטים ביותר שלהם. החוברת הראשונה נהדרת כשם שהיא נגמרת מהר מדי, ואפשר רק לקוות שהחוברות הבאות יראו אור בקרוב)

עכשיו התחלתי לקרוא את Telegraph Avenue של מייקל שייבון – 465 עמודים באנגלית של ספר בפורמט גדול, שייקח לי לקרוא לפחות כמה שבועות.

* * *

הוצאתי ספרים מהספרייה הפרטית שלי, בניסיון לצמצם ולפנות מקום לספרים חדשים שמצטברים כל הזמן על כל משטח אופקי בבית. רגע לפני שהם נוחתים על הספסל ברחוב, אני אשמח למסור אותם לקוראים נלהבים אחרים. אפשר לשלוח לי מייל:

האיש שהיה יום חמישי – גילברט צ’סטרטון
כנופיית המקלות בגלגלים – אדוארד אבי
מותו של באני מונרו – ניק קייב
ניקולסקי – ניקולה דיקנר
תפילה לאוון מיני – ג’ון אירווינג
ואז הגענו לסוף – ג’ושוע פריס
פרמן – סם סוואג’
שמוט לסת – ג’ים קניפפל
ילדות – אנדרה אלקסיס
משפחה שלמה בקורדרוי וג’ינס – דייויד סדריס
ג’ק – א.מ. הומס
כל מה שעולה מתכנס – פלאנרי אוקונור
נערי הכרך – סוזן הינטון
ציפור רעידת האדמה – סוזנה ג’ונס
שבת – איאן מקיואן
חלום וברונזה – גרסיה לורקה
הסוד המשותף – ז’ורז’ סימנון
שעת הפעמונים – זורז’ סימנון
ימי שני הכחולים – ארנון גרונברג
טירזה – ארנון גרונברג
המלך הלבן – ג’רג’ דרגומן
האורח – הוואנג סוק יונג
שמי הוא אדום – אורהאן פאמוק
ביירות בלוז – חנאן אל-שיח’
תש”ח – יורם קניוק
הידרומניה – אסף גברון
מטאטא וסיפורים אחרים – לאוניד פקרובסקי
עץ, בית, טקס – אפרת דנון
צבוטותי – לימור נחמיאס
אמא היתה זוחלת – לימור נחמיאס
Summer of the Cicada – Will Napier
Survivor – Chuck Palahniuk