השמש עושה אהבה עם הים ומראות קטנות מרצדות על המים
העננים מתבוננים מן הצד ומתפצלים כאוות נפשם, האוניה מוותרת
מפליגה ומשאירה לאוהבים פסי קצף
ורק השחף חג לבדו באוויר, כמעט רוקד
חוגג את היום הנפלא.
במשך שבעה ימים עשיתי אהבה עם שחפים בבית קפה בסלוניקי והמלצר התרגל אליי, נחפז ברישול
אלגנטי להגיש עם בואי ספלון קפה וכוס מים צלולים, קצת מלפפונים בצלוחית וחשבון מקופל,
ותהני מספטמבר, מאדאם, כי עוד מעט יהיה קר.
ביום השביעי אמרתי למלצר שהשחף הוא העתק של אישה משוחררת והוא פרץ בצחוק עליז והוסיף
באנגלית רצוצה, א-הא, את מהפסטיבל של הפמיניסטיות. אחרי שעה קלה הגיח משועשע, עם
קפה על חשבון הבית, בגלל שאת נפרדת, וכממתיק סוד הוסיף בלחישה, מאדאם, הפמיניזם הוא
רק בגלל גברים גרועים. עיניו נצצו ומדדו את שדיי. עזוב, חייכתי אליו ברכות, הבט בשחף.
כשהיא משתחררת האישה עפה
שיכורה מן המרחב,
הכנפיים שלה מתוחות לצדדיה (משירה את הפחד הפנימי) נוסקת וממריאה כמוהו ואחר כך
גומאת מרחק (בודקת את עצמה) ושוב בולעת נשימה ענקית לירידה (כמעט בטוחה בעצמה)
מרחפת על פני המים, נוגעת בהם, מלאה אותם, ממריאה שוב, הכנפיים מתוחות והיא מתרוממת
ועפה (בביטחון רב), חוגגת את החופש הנפלא שלה.
המלצר גיחך, מאדאם, אבל מאדאם, שחף הוא רק שחף.
אכן מסייה, השבתי, לא חשבתי אחרת.
אז זה יפה, זה.