יש בקרים שבהם אני קמה בידיעה ברורה שחיי לא יהיו חיים בלי לאכול בעזורה. לפעמים זה קורה לי עם מורדוך, אבל ככה או ככה זה אומר שאני מוצאת את עצמי בצהרי היום בתוך תור של אנשים בשוק. אחד היתרונות הגדולים בלהיות לבד הוא שתמיד ימצאו לך מקום די מהר. אם יש לך מזל יצרפו אותך לאחד השולחנות של זקני השוק, ואם יש לך עוד יותר מזל השולחן הזה ישקיף אל המטבח כך שתוכלי לראות את כל הסירים והפתיליות, ואת הטבחים הצעירים של עזורה – בטח נערים פלסטיניים – סובבים זה סביב זה במטבח בכוריאוגרפיה מושלמת. חותכים, קוצצים, מערבבים, מוזגים, מנגבים. את מוקסמת מזה לחלוטין עד שאחד מהם מרים פתאום עיניים ואת נבוכה מזה שהוא תפס אותך נועצת מבט. אבל באמת, באותם צהריים על צלחת מהבילה של אוכל ביתי שאף פעם לא היה לך בבית, אין דבר יפה יותר ושלו יותר ומקסים יותר והוליסטי יותר מהמחול הזה במטבח.

כבר חודש וחצי שאני בחופש. אני קמה בבוקר ומכינה לי קפה וקערת גרנולה. אני פותחת את המחשב ועוברת על מיילים וכותרות היום. אני מתמתחת ומסתכלת על העננים בחוץ. אחרי שאני מתקלחת ומתלבשת אני חושבת לאן אני רוצה ללכת היום. התשובה היא לרוב לאן שייקחו אותי הרגליים. אני יוצאת לשיטוטים ארוכים ברחבי העיר. אני משתדלת ללכת כל פעם בדרך אחרת, וככה להכיר רחובות וסמטאות ומעברים וחצרות וגינות חדשות. כשעומר מחפש אותי הוא שואל, באיזו סמטת עכברושים אני תופס אותך הפעם. אני אסירת תודה לוולטר בנימין על הקונספט של המשוטט, אבל יותר ממנו אני אסירת תודה לוירג’יניה וולף על שהפכה את הקונספט הזה ללגיטימי גם לנשים (חפשי את המסה “שוטטות ברחובות” מתוך “מות העש”, ובכלל את המקום שתופסת שוטטות ברומנים שלה). כמובן, כבמקרה של הביקורת המעמדית על “חדר משלך”, גם כאן צריך לזכור ששוטטות היא פריבילגיה של מי שיש לה פנאי וכסף. ועדיין, להיות משוטטת זה אקט פמיניסטי, אז צריך להודות לוירג’יניה. כשעומר מתעצבן לפעמים על הפמיניזם שלי הוא מתחיל לקרוא לי וירג’יניה. הכל בסדר, וירג’יניה? שמעתי אותך, וירג’יניה.

בימים שאני מסתובבת בשוק אני חוזרת הביתה עם שלל צבעוני, ואחרי שאני פורקת אותו אני שמה מוזיקה ומבשלת. אני מבשלת מרקים וקטניות ואורז מלא ואופה עוגות. אני אופה עוגות מפירות של חורף: עוגת תפוזים, לחם בננות, פאי תפוחים, עוגת פרג ואגסים. אני מבשלת מרקים: מרק אפונה, מרק עדשים, מרק פטריות וגריסים, מרק חומוס וכרשה, מרק דלעת ותפוחי אדמה ופסטה. אני מכינה אורז מלא עם תרד, עגבניות ובצל, ואורז מלא צהוב עם שומר ואפונה. אני מבשלת עדשים ירוקות עם גזר ותפוחי אדמה. אני מכינה בטטות ותפוחי אדמה עם רוזמרין בתנור (הכי קלישאה). אני מקפיצה ברוקולי ושום ושקדים עם פסטה מקמח מלא. אני מאדה שעועית ירוקה דקיקה עם שמיר. איש אחד קרא לזה אוכל פשוט לאנשים מורכבים, ואני יכולה רק להצטער שהוא לא כותב יותר. אני קוראת לזה ירקות ירוקים הם טובים לכבד ופחמימות טובות לנשמה, ועומר נמצא רוב הזמן על סף דמעות מכל הבישול הביתי הזה. הייתי שמחה לחיות כך לנצח, בין השוטטות בחוץ והבישול והספרים בבית, ואני מקווה למשוך את זה עוד כמה שבועות עד שלא תהיה לי ברירה אלא לחזור לסדנאות היזע ולעבודה במכרות.