אחרי הציטוט ממסכת מגילה (“אין משכירין בתים בירושלים”), הנה ציטוט ממסכת ברכות:

מפני שלושה דברים אין נכנסים לחורבה:
מפני חשד
מפני המפולת
מפני המזיקין

יכול להיות שאפשר לראות בזה סימוכין נגד סקווטינג, אבל הציטוט הזה קידם את פני הבאים לאירוע האמנות “בית ריק” במה שהיה פעם מלון הנשיא ברחוב אחד העם 3. אני עדיין קצת אמביוולנטית כלפי סקווטינג, אבל למרבה השמחה אני לגמרי חד-משמעית ביחס לפעולות אמנות. האם פלישה למבנה נטוש יכולה להיות אקט של אמנות? כרגיל, תלוי בקונטקסט, ותלוי גם את מי שואלים. מי שישאל את גיא ברילר, למשל, יקבל תשובה ברורה לפיה גם פעולה במרחב היא אמנות.

גם אחרי שהייתי בקיץ באירוע של קבוצת אמחייה במוזיאון הטבע, וגם אחרי תערוכת “בוידעם” בבית מהמאה ה-19 ליד מרכז כלל ששימש למגורי המורים של בית ספר אליאנס ז”ל – שני אירועים שכללו הצבות שונות שכולן site-specific – שום דבר לא הכין אותי למה שהתרחש במלון הנשיא. זה היה אחד הדברים המטורפים והמרהיבים ביותר שראיתי אי פעם. אני לא יכולה להתחיל להעריך אפילו את גודל וכמות ההשקעה – בזמן, בעבודת כפיים, אפילו בכסף.

אני שמחה שהגעתי למקום בשעה 17:00, כך שהיתה לי עוד שעה לראות את המקום באור יום. בצד האחורי של מה שהיה פעם המלון, נותרה כפי שהיתה בריכת השחייה. היא עמדה ריקה, אבל כמעט כל ריצוף החרסינה הירוק שלה נותר בשלמותו. בחלק העמוק של הבריכה הוצבה במה קטנה שעליה הופיעו המוזיקאים והלהקות. מהעבר השני נמתח מעל הבריכה גשר יפני מקושת, בנוי בקפידה מאבן, גם הוא עדיין עומד על תלו ללא רבב. מסביב לבריכה צומח פרא סבך של עצים ושיחים כשמעל כולם מיתמרים שני עצי דקל ענקיים, שאחד מהם נושא עכשיו אשכולות תמרים. מי יודע כבר כמה זמן אין מי שיקטוף את הפרי.

ומסביב לבריכה שלטים ישנים: אפשר לשכור כובעי ים. מי שמעוניין בשיעורי שחייה יכול לפנות למציל. חיטוי הבריכה נעשה בהלוברום – ומספר הטלפון של החברה שביצעה את החיטוי הוא עדיין מספר בן 6 ספרות. אפילו גלגל הצלה עוד תלוי כאן.

אחרי איימי מקנייט והלפ-סטיל הנפלא שלה אני נכנסת פנימה. בלובי – או הלאונג’ – הבר נשמר גם הוא כמעט בשלמותו. זה בר מפואר, מעץ מלא עם דוגמאות גאומטריות, שיא הלוקסוס והסטייל של שנות ה-50. מעל לבר נתלו מנורות עשויות מבקבוקי משקאות. את הבר כולו מקשטת עכשיו עבודת אמנות שמדמה אותו לנמל עם ספינות באמצעות מפות עם נתיבים ימיים. כמה מתאים לבית מלון. אנשים מזמינים משקאות מהברמנים. בפינה השמאלית של דלפק הבר ניצב טלפון משנות ה-60 ובפינה הימנית פטיפון (חדש, בכל זאת) שמנגן תקליטים ישנים – ג’אז ישן ושנסונים צרפתיים. מישהו שיחזר את הנברשת המרכזית של הלובי בעזרת קרטוני ביצים. השטיח מקיר לקיר הצמרירי, דמוי הפרווה, בגוונים של כתום וחום, נשמר גם הוא כפי שהיה. הצבע שמתקלף מהתקרה נראה בתאורה העמומה כמו עלים שעומדים לנשור. זה יפהפה. המקום הזה הוא מפואר כשם שהוא מרופט. בפינה אחת של הלאונג’ יש דלת שנפתחת לחדר קטן, ועליה שלט עם ציור של טלפון: זה חדרון שהיו בו פעם טלפונים ציבוריים, ככל הנראה. בפינת הלובי ניצב שלד של פסנתר כנף. צריך לערוך כאן נשף. נשף מסכות או סתם נשף מפואר, עם בגדי ערב זוהרים.

ב-19:00 היתה הפסקת חשמל. כולם שלפו מיד את האייפונים שלהם – אפילו מהפסקות חשמל כבר אי אפשר ליהנות היום. אבל מסתבר שהחליפו רק דלק בגנרטור ותוך דקה התאורה העמומה חזרה. מתישהו הגיעו אפילו שני שוטרים, אבל לא נראה שהם עשו שום דבר. האירוע נמשך עוד ועוד. עוד להקות ועוד הופעות ועוד ועוד אנשים. היו המון אנשים – במושגים של ירושלים, של חול המועד, של אירועים מהסוג הזה.

כשאני מגיעה הביתה מסוחררת מכל העושר הזה, אני נכנסת ישר לגוגל ובודקת מלון הנשיא ירושלים:

“ מלון הנשיא, אחד העם 3. בניין מלבני בן 6 קומות שנבנה באמצע שנות ה-50 והיה המלון הראשון בירושלים שהיתה בו בריכת שחייה פרטית. ב-1959 פרסמו אותו כמלון המפואר והחדיש ביותר בבירה. המלון תוכנן ע”י האדריכל אלכסנדר פרידמן ונבנה ביוזמת איש העסקים חיים שיף, בזכות תנאי מימון מפליגים וסיוע נדיב שהעניקה הממשלה בתקופת כהונתו של פנחס ספיר כשר האוצר, כדי לעודד הקמת מלונות, מפעלים ומקורות תעסוקה נוספים.

בשנות ה-70 רכש שיף גם את בניין המגורים הסמוך למלון (אחד העם 5) והסב אותו לאגף מגורים נוסף. באמצע שנות ה-80 נקלע שיף לקשיים כלכליים והמלון נסגר. לתקופת מה ב-1991 הוא הפך למרכז קליטה של הסוכנות היהודית עבור עולים מאתיופיה שהגיעו ארצה ב”מבצע שלמה”. האגף הנוסף עבר לבעלות ממשלתית ופעלה בו החברה למדליות ומטבעות. המלון עצמו עומד נטוש זה קרוב ל-20 שנה. בסוף שנות ה-90 הוגשו הצעות להריסתו ולפיתוח המתחם (כולל המגרש באחד העם 1 שמשמש כיום למגרש למכירת מכוניות משומשות) כמגורי יוקרה חדשים. “

מה עוד חדש. עוד מבנה מדהים שייהרס כדי שאפשר יהיה לבנות עוד מתחם למגורים של תושבי חוץ. עוד מתחם של דירות רפאים. כמו שנכתב בכתובת שרוססה על דופן הבריכה: “תסמונת ירושלים”. רק שאם כבר מגורי רפאים, אני מעדיפה בלי שום ספק את רוחות הרפאים של מלון הנשיא, עם כל פאר העבר המטורף והמתפורר שלו.