בשבת לקראת שמונה בערב הרוח הקרה הניסה את הבחור שישב מחוץ לבית הקהווה פנימה, ובחוץ נותרו רק שולחנות וכסאות מיותמים, עם כמה עלים מסתחררים באוויר ושמי הערב הולכים ומתכהים. הרוח והעננים היו כמו הצצה מוקדמת אל הסתיו שיגיע אחרי כל השרבים. אבל בפנים היה נעים, השריקה של מכונת הקפה על הבר וריח הבישול של הילי שעלה מהמטבח ובחלל הקטן ישבו חמישה אנשים סביב שלושה שולחנות ושקעו בקריאת עיתונים או ספרים. ברקע שר זמר Happiness is not for keeping / Happiness is not my goal, ואז באותו רגע הוא הופיע. אותו יצור חמקמק ומפוקפק. אושר. הוא מגיע בהפתעה והוא כל כך הרבה מעבר לכל מה שאפשר להגיד על אודותיו.

כשירד החושך והאור עלה בפנסים, התחלתי ללכת לכיוון מוסררה. בהלני המלכה נכנסתי לרעש-Hour וגילי הנער ניגן שם אמביינטים מאווררים באקווריום של הרדיו שמעל לבר. לא היה שם אף אחד חוץ ממני ורק ישבתי והקשבתי ובהיתי, והמשכתי לבהות גם כשהתיישבתי באוגנדה על הספה הישנה, וגם שם התנגנו ביטים אורבניים ליליים ועל הבר ישבו ארבעה בחורים וכולם כאיש אחד הפנו מבט ובחנו אותי כשנכנסתי והרגשתי בגלות בעיר הגברים. לא ישבתי שם הרבה זמן כי ידעתי שאני צריכה להגיע בזמן לבסטת האבטיחים להופעה של נינו ביטון.

כשהגעתי הם בדיוק התחילו, נינו ביטון ותזמורת המגרבּ שלו. חוץ מנינו והעוּד היו שם עוד נגן כינור, נגן גיטרה ספרדית, מישהי על פסנתר חשמלי, מישהו על תוף מרים ושלושה מתופפי דרבוקות. הם ניגנו ביחד נפלא. לתזמורת מזרח ומערב הזאת יש משמעות מיוחדת בשטח ההפקר הזה, על קו התפר שבין מוסררה לשער שכם. כי בהקשר הזה מזרח ומערב זה לא רק מזרחים ואשכנזים, אלא פלסטינים ויהודים. חבורה של 10-20 בני-עשרה פלסטינים עמדו שם בצד ורקדו. כולם אכלו אבטיחים ומחאו כפיים בידיים דביקות ומתוקות. היו שם מבוגרים וצעירים, תיירים מזדמנים ואקטיביסטים בינלאומיים, ילדים קטנים וגם כמה כלבים. נינו דיבר ושר בערבית ובעברית, על אללה ואינשאללה ורמדאן כארים, וזה הזכיר לי שעוד מעט סליחות. כשהסתובבתי לאחור יכולתי לראות את העיר המזרחית נפרשת כמו מניפת יהלומים בחשיכה. הצריחים המוארים של הכנסייה הפרנציסקנית, של אוגוסטה ויקטוריה, של האוניברסיטה שעל הר הצופים. הבסטה של האבטיחים והתזמורת של נינו ביטון היו כמו הצצה אל מה שהיה כאן פעם להרף עין ונהרס לפני שכמעט התחיל, ושיום אחד אולי – הלוואי – יוכל להיות פה אם רק לא נהרוס הכל, אם רק נוכל לשמור על האורות המנצנצים, על האוויר הרוטט מאלף ערגות של ליל קיץ קריר, על הצלילים המתמזגים של מזרח ומערב.